none בידור אני מת כאן 01 × 02 סיכום: Heckling the Hecklers

אני מת כאן 01 × 02 סיכום: Heckling the Hecklers

none
 
ארי גריינור.שעת זמן



המצלמה מהבהבת חזרה לפרק בשבוע שעבר ותופסת אותנו בעלילה בזמן שמספר אומר קודם לכן אני מת כאן . אני מרגיש שאני צופה הכבל אבל עם קומיקאים. ואז אולי מתנגנת מוזיקת ​​האינטרו הגרועה ביותר שאי פעם שמעתי. מבחינה ויזואלית הכל מגניב ורטרו, אבל האודיו הוא ברצינות רק צלילים של מישהו שמת דרך חצוצרה וצחוק פצפוצים מיילל של אישה מסתורית. קשה לעבור. אתה יכול לשים את זה בטלפון שלך ולהשתמש בו כשעון מעורר. זה נשמע כמו בדיחה. זה לא. נשמע כמו בדיחה ולא ממש להיות כזה יהיה נושא רץ בהמשך.

אדם עושה את המיקרופון הפתוח בגולדיס ומספר כמה בדיחות על איך שהוא עובד לפעמים כהנדסאי (כי אביו תמיד שובר דברים ברחבי הבית). ואז, מיד אנחנו נפגעים עם מכשיר העלילה האהוב עלי I'm Dying Up Here, אינטראקציה הקלה. האם גולדיס רק מאפשר הקלה או משהו? במועדוני הקומדיה המודרניים האבטחה תבקש ממך לעזוב אם אתה מזרק ללא הפסקה את מופע המיקרופון הפתוח. אולי זה קורה כי זה היה בעבר. אולי בשנות השמונים עבר תיקון זכויות אזרח של קומיקאי שאני לא יודע עליו. בכל מקרה ההקלר הוא הגזעני של בית הספר הישן של שנות השבעים ומבקש מאדם להבריק. אדם מחסל את ההקלר בדיאלוג של הרס הרס בתסריט. אם היינו בתקופה המודרנית היה סרטון Youtube זה שאדם היה מנסה נואשות להפוך לוויראלי. הדמות שלו חביבה ברגע זה, למרות שהקווים נוקשים. בינתיים גולדי ושאר המוזמנים משחקים קלפים. לאחד מהם יש זוג אסים למרות שהם משחקים באגבים או משהו שבו זה לא יהיה חשוב כאילו הם משחקים פוקר. תסריטאים תמיד עושים זאת. בכל פעם שאנשים על המסך משחקים קלפים הם תמיד עושים את כל הדברים האלה שאף אחד שמשחק קלפים באופן קבוע לא יעשה, כמו להחזיק את הקלפים שלהם לפניהם מאוורר. פעם שיחקתי הרבה פוקר וזה תמיד הפריע לי. לתסריטאים לא אכפת מכיוון שהסיפור לא נמצא בפרטים, הוא נמצא במבני עלילה ניסויים ואמיתיים ובשימוש יצירתי בתמות. הבעיה היא שמי שלמעשה שיחק קלפים יאבד לרגע את השעיית חוסר האמון שלו, וכל מי שבאמת עשה קומדיית סטנד-אפ הולך לאבד את דעתו.

מאוחר יותר, ראלף נמצא בחדר הגברים במתן שתן ליד ההקלר, משחק נבוך מאוד כאשר ההקר מכנה את ביל קוסבי ספייק ומדבר בקול רם ובחוכמה על התיאוריות שלו בקומדיה. זה נכון לחיים. האנשים האלה קיימים ובדרך כלל מוצצים חזק כמו שהבחור הזה מבאס. גם ראלף מספק דרך על אף האף על תזמון האקסיומה הקומי הוא הכל ומסיר את מייבש היד המופעל באמצעות האוויר מהקיר על מנת לבסס את הבחור בפרצוף איתו. הוא מכה את החרא של הכלב מהחבר, ממש זורק למטה. זה מרגיש כאילו אני צופה בסרט של גיא ריצ'י או משהו כזה. אני פורץ בצחוק. אני לא בטוח אם אני אמור לצחוק עכשיו. ראלף עוזב ואומר לאדגר מרטינז הנכנס, זהיר, הרצפה רטובה. אדגר משתופף וברגע של כיוונה מוטעית מאוד והצגת אופי, הוא אומר לגוף המדמם שאתה רוצה לקנות גראס?

ביל וקאס מניחים התנכלויות מצמררות על ההתרגשות של ביל לקטע חדש שהוא עובד עליו. הוא קם ומתחיל לעשות את המעט בשבילה. זה בערך איך שפבלו פיקאסו פשוט מת. אני חושב שאנשים שכותבים מופעים כאלה חושבים לפעמים שקומיקאים סורקים את העיתון כל פעםיוֹם רִאשׁוֹןוהשתמש בו להנחיות לכתוב סיביות בסגנון עדכון סוף השבוע של SNL. אני מכיר כ -3 אנשים שעושים זאת בפועל. שלושתם מנסים להגיע לעדכון סוף השבוע של SNL. רון ואדי מתקשים להשיג כביסה בזמן שהם אוכלים אוכל חלל בדירת הארון שלהם. הם מדברים עם מגי על עבודתה באולפן בו הם מצלמים בואו נעשה עסקה. אדם נקרא למשרדה של גולדי במה שנראה דיבור על כך שהוא מקבל כתמים, לפני שהיא מאכזבת אותו בכך שהיא מציעה לו עבודת הנדימן בביתה. היא ראתה את המעשה שלו.

גולדי אוספת את הקומיקס הגבוה ביותר בכדי לחשוף את ההרכב לראווה גדולה של טלוויזיה שהם יעשו. הם שולים והולכים מעל המשבצות שלהם בהתאמה. זה דבר אמיתי. זה מבאס לעלות קודם. זה קצת מבאס לעלות אחרון למרות שאתה כותרת טכנית. זה מבאס כשהם גורמים לך להראות את חלון הראווה ואומרים לך שזה עדיין סוג של אודישן (אף אחד אף פעם לא מזמין מהמשבצת הזו). זה מבאס לעקוב אחר מישהו שאתה יודע שיהרוג, וזה מבאס לעקוב אחר מישהו שאתה מכיר שהוא יפציץ. גולדי דופקת את המילוי הפתגם שלה ושולחת אותם לדרכם. ביום שלפני חלון הראווה, אדגר רוכס סביב המועדון ומנסה להיכנס לראש של כולם. המצלמה עוקבת אחריו באותו סגנון אש מגניב של סקורסזה בירדמן. קאס וביל מדברים על החומר שלו, על הקטע החדש של פיקאסו ועל נתח הנישואין המנוסה והאמיתי שלו. זה סוג של אמיתי לחיים, אבל זה לא פחות מפחיד בחיים האמיתיים כמו בדיאלוג הזה. סאלי, שנרגז מאדגר, מחבל בכוונה בהקדמתו תוך שהוא מביא אותו לבמה. אדגר מפציץ קשה בגלל זה. אני מודה שזה כיף לראות דברים כאלה משמשים מכשירי עלילה. הרבה מהנושאים וקווי העלילה אמיתיים, הדיאלוג פשוט כל כך מאולץ לפעמים, כמו שקורה בהרבה מהסטנד-אפ.

אחרי הסט שלו אדגר ממהר לחדר הירוק ותוקף ברוגז בצורה חנונית מאוד של בית הספר. גולדי מפרקת את המאבק אך השניים עדיין בגרון זה של זה. אדגר חוזר לסאלי בכך שהוא משלם לחסר בית שיוציא מזבלה ברכבו. אדגר הוא מטורף. בינתיים, אדם מצייר חדר בבית של גולדי. הוא מנסה שוב ושוב לרייף איתה תוך כדי עבודה והיא מכבה אותו בקור בכל פעם. הוא נהיה סקרן מדוע הוא מצייר חדר ורוד בירוק והיא רומזת במעורפל לבת שכבר לא גרה איתה. יש גם כלוב ציפורים ריק ותיבה עם ציפור מתה, לסמליות. היא נקראה מהבית ללכת לצעוק שוב על אדגר וסאלי. באופן מפתיע היא כועסת יותר על סולי שהרסה את האינטרו של אדגר והביאה את זה על עצמו. היא הסמל, סולי היורה הישר, ואדגר התותח הרופף. אני לא אתפלא אם היא הייתה אומרת שאני מתישהו שישה חודשים ארורים מפרישה.

ביל נבחר להופיעחצותמיוחד, מופע לילה מאוחר. הוא וקאס קונים חליפות והתלבטויות על הפריצה הגדולה שלו. כפי שנקבע בפיילוט, מדובר בעניין גדול. בינתיים רון ואדי נכנסים ל- Let's Make A Deal ועוברים מזכייה של 200 דולר לכמעט זכייה בקאדילק עד שבסופו של דבר פרס הנחמה לבדיחה של אספקת שנה של רייס-א-רוני שבסופו של דבר הם מתמלאים לגמרי. אני מוצא שקשת הסיפור הזו הכי משכנעת ואמיתית, כנראה בגלל שהיא לא נופלת קורבן לתכשירים של קווי העלילה הממוקדים. הוריו של ביל באים לעיר לצפות בוחצותבכורה מיוחדת ואביו במיוחד הוא גזעני, סקסי ומשמש דוגמה מצוינת לפער החברתי בין הדמויות להוריהם הגדולים בדור. אביו של ביל מציג בחוכמה את הגזענות והסקסיזם של העידן באופן שמזכיר לי את החוויה של צפייה במד מן ולברך את עצמך על שהרגשת חכם כשאתה מקבל שאנשים היו טיפשים יותר בעבר. ביל מפגין איזו בורות יורדת מבחינה פטרלית ומתקשה לכבד את טחינת חברתו בקומדיה. הוא לא לוקח את זה ברצינות כשהיא עוזבת להתכונן אליה2 לפנות בוקרנקודה אצל גולדיס (האם הקומיקסים האלה עובדים אי פעם במקום גולדיז?). ביל מתעמת איתה שניות לפני שהיא אמורה להציג ולהתקשר לבמה, שזה מהלך זין. לאחר מכן הוא מבצע עבירה קומית חמורה, הוא נתקל בה. הוא עולה לבמה במקום אותה ומשגר למעשה הנורא שלו שאנחנו, כמו חברתו שמענו עכשיו מספיק פעמים כדי להתענג על שנאה. הוא מפציץ, ואני מתחיל להבין שהבמה המרכזית הולכת לשמש כשיא לשיא הפרק האישי של כל דמות. אני מתגעגע לצפייה ב- LOST לפני שזה מצץ. לביל יש התמוטטות. זה כמו שמישהו ביקש מקומיקאי בן מיליון שנים לתאר כל טרופ בעמידה ואז הם בנו מופע על ידי שימוש בהם כמכשירי עלילה. זוהי התמוטטות די טובה. שולחן נשים מדבר והוא מנסה לפרוץ אותן מכיוון שההצגה הזו יודעת רק לספר סיפורים דרך מפגשים הקלרים. הוא גורם לאי נוחות לכולם כשהוא מנסה להקשר את היותו זין פסיכוטי לשולחן של לקוחות משלמים כקומדיית סטנד אפ. הוא מייקל ריצ'רדס. הוא מת שם למעלה. הוא מסתער מהחדר. עבודת המצלמה כאן די מגניבה. זה מרגיש כמו הרגע ההוא מרגיש.

גולדי נפתחת בפני אדם ומספרת לו כי הבת שהחדר השתייך לה בעבר המריאה עם מה שנשמע כמו איזושהי סיטואציה של משפחת מנסון. הוא מסכים להמשיך לעבוד אצלה ברחבי הבית. הסאבטקסט הוא סוג של מתוק וסוג של מטריד גזעני (אדם הוא זכר שחור צעיר וגולדי היא אישה לבנה זקנה). מאוחר יותר גולדי מספרת לו בדיחת רחוב נוראית (אני חושב שזה היה אמור לקרוא כבדיחת רחוב טובה, קלאסיקה) ומתה מצחוק מהבדיחה שלה. ואז הוא גם מתחיל לצחוק או שהדמות שלו מזייפת בצחוק כדי לרצות אותה. אני לא יכול לדעת. הוא שחקן טוב אז אני הולך להישען לעבר האחרון. הם נקשרים ושותים. קאס מביא לביל את החליפה שקנה ​​עבורוחצותהופעה מיוחדת בדיוק כשהוא מגלה שמישהו מהתוכנית היה בקהל בזמן ההתמוטטות שלו והמקום שלו בוטל. הוא הרוס כשהוא אומר לה, ואז אביו. פפה הובס מעביר מונולוג מצמרר על האופן שבו הגורל היה אכזרי לאביו, אליו, ועכשיו לביל. זה טוב. על אף כל מגרעותיו, הטוויסט הטרגי של הפרק הוא סיפור שניתן לשיר. כבר דפקתי את הדברים כל כך קשה. אני יודע איך זה מרגיש. הוא חוזר למועדון ודורש מכולם לצלות אותו בעניין, כדרך להתנקות מההשפלה. לעשות, רע, בגלל תסריטאות. זה עדיין רגע מתוק. בקודה, סולי שוכר 4 חסרי בית שיחרבן במכוניתו של אדגר כדי שיוכלו להיות מרובעים ולתקן את חברותם. רון ואדי אוכלים את רייס-א-רוני, וביל חוזר לבמה המרכזית על מנת לגאול את עצמו במעשה הנורא שלו. זה מצטייר כמי שהרג הפעם כי הוא חזר למרחב ראש טוב ועשה את הדברים נכון עם קאס. זה עדיין מבאס. אני רוצה לטלטל אותו דרך הטלוויזיה אבל ברור שיהיה לו קאמבק נהדר.

none :