הופעת הבכורה המדהימה של ג'ושוע מרסטון, מריה מלא החסד, מתוך התסריט שלו, זוכה בעצמה להופעה כריזמטית להפליא של העולה החדשה הקולומביאנית קטלינה סנדינו מורנו. בתפקיד המחריד ועם זאת ההרואי של מריה אלווארז בת ה -17, דמותה של גב 'מורנו מלאה לא רק בחסד, אלא גם בשקיות הרואין ספוגות מים שהוסתרו בבטנה - מחיר המעבר לארץ ההזדמנויות גם היא וגם התינוק שטרם נולד.
מר מרסטון הצליח להימנע מכל מלכודות הנושא הסנסציוני והמחליא הזה: גיוס וניצול של פרדות המשמשות כמסוע סמים אנושי מבוגוטה, קולומביה, לניו יורק. הסופר-במאי כמובן חקר את החומר שלו ביסודיות ולוקח את הזמן לבסס את המוטיבציה הכלכלית לפרדות כמו מריה, שמקבלות סיכונים מסכני חיים במשימותיהם בעלות השכר הגבוה יחסית.
מריה היא מעיירה כפרית קטנה מצפון לבוגוטה. היא גרה בבית קטן עם סבתה, אמה, אחותה ואחיינה התינוק. בכל בוקר היא עוזבת לפני עלות השחר לתפוס את האוטובוס שלוקח אותה לעבודה במטע הוורדים הגדול התעשייתי ממש מחוץ לעיר. כשהיא שם, מריה משקיעה שעות ארוכות בהוצאת קוצים מהוורדים תמורת שכר נמוך מאוד (עולה בקנה אחד עם ההכנסה השנתית הממוצעת של קולומביה של 1,830 דולר). מריה וחברתה הטובה ביותר, בלנקה (ייני פאולה וגה), משתוקקות לחיים טובים יותר.
החיים בעיר הולדתה של מריה הם לא כל צער סווצ'רים, במיוחד כשיש מסיבה ברחבה בסופי שבוע עם מוזיקת סלסה חיה. מריה רוקדת בקדחתנות עם כל בן זוג שהיא תמצא. כשאנחנו לאט לאט מכירים אותה, אנו רואים סימנים בעיניה שהיא חסרת מנוחה עם האפשרויות המוגבלות שלה, המגולמות על ידי החבר שלה מדבק בבוץ חואן (וילסון גררו), שמסתפק להסתובב בלי שאפתנות. חואן הצליח להכניס את מריה להריון, עם זאת, והוא אפילו מציע בחצי לב להתחתן איתה - אלא שהם יצטרכו לגור בבית אמו עם שמונה אנשים אחרים.
מריה מנגד כי אמו שונאת אותה, אך חואן לא ישמע על מגורים בבית אמה של מריה, כי זה יהיה לא גברי.
הרמה הגרוטסקית הזו של מאצ'יזם עוזרת לשכנע את מריה לנסוע לבוגוטה עם מכר צעיר ומוצל שבבעלותו אופנוע. המערכה השנייה של מריה מלאה חסד יוצאת לפיכך לדרך. התפתחות נינוחה זו של דמותה של מריה מאפיינת את הטיפול הלא מהולל, הבלתי מרוסן וההיסטרי של הסרט בכל שלב בירידתה לגיהינום, כל הדרך לגאולה ולהצלה העצמית בסופו של דבר.
הטיסה מבוגוטה לניו יורק מותחת בצורה מסמרת, שכן מריה, בלנקה וחברה חדשה בשם לוסי חייבות להרגיע אחת את השנייה כי הן ישרדו את צרתן. (אם אחת מהשקיות נשברת בבטן, סביר להניח שהפרד ימות ממנת יתר של הרואין כתוצאה מכך.) כשלוסי תתחיל להתלונן שהיא לא מרגישה טוב, מריה צריכה להרגיע אותה שהם יקבלו רופא בזמן ניו יורק כדי להציל אותה. מריה צריכה גם להרגיע את בלנקה החוששת תמיד.
כשהיא מגיעה לניו יורק, מריה נמשכת מיד הצידה על ידי הרשויות, המאיימות לבצע צילום רנטגן על בטנה - עד שהן מבינות שהיא בהריון. ככל הנראה, התקנות אוסרות על צילומי רנטגן על נשים בהריון. מריה ניצלת על ידי התינוק שלה, במובן מסוים, אבל לוסי לא כל כך ברת מזל. האכזריות המוחלטת של קרטל הסמים מזריקה לסרט את הפתק היחיד של מלודרמה גסה, אבל גם כאן שני הבריונים מחוץ ליציקה המרכזית השומרים על שלושת הפרדות עד שהם מפרישים את מטענם היקר מתנהגים, בסופו של דבר, עם שקט של הגינות והגינות.
אבל זו מריה שלעולם לא מקרטעת, העומדת בפני כל איום על עצם קיומה באומץ ובפתרון. החיוך המלאכי שלה כשהיא מקשיבה לדפיקות הלב של תינוקה שטרם נולד משווה במלכותו כמו המדונה עם חיוכה של אנה מגנני על נס תינוקה בסרט 'הנס' של רוברטו רוסליני (1948). ובכל זאת, התועלת הבלתי נמנעת של מה שמכונה מלחמה בדומה לסמים, חוששים, המלחמה בטרור - מוצעת על ידי המשנה של הסרט: שיש מיליוני פוטנציאלים של מריאס בעולם השלישי, בדיוק כמו שיש שש מוערך מיליון מכורים בארצות הברית המסייעים להפוך את סחר הסמים לתעשייה של 46 מיליארד דולר.
זה הפך לחתיכת חוכמה קונבנציונאלית שהאיסור היה ניסוי לא חכם, אולם כוונותיו אצילות. העובדה נותרה כי חלה ירידה ניכרת בהתעללות בבני הזוג ובמקרים של נזק לכבד במהלך השנים בהן הייתה קיימת. ובכל זאת, כל מה שהוצא מחוץ לחוק במהלך האיסור היה מכירה והובלה של משקאות אלכוהוליים. אם עצם החזקה או צריכת אלכוהול היו בלתי חוקיים, מחצית מהאנשים באמריקה היו נכלאים. בואו להכשיר סמים ולהשתמש בכסף שנחסך לשיפור תנאי החיים והעבודה של מריאס בעולם. אשליה קוויל גרנדה .... בינתיים, אל תחמיצו את מריה מלאת החסד; זהו הסרט הראשון המדהים ביותר שראיתי מזה זמן רב.
גלישת ספה
הזרים האינטימיים של פאטריס לקונטה (Confidences Trop Intimes), מתסריט של מר לקונטה וג'רום טונר, הוא סרטו ה -20 של הבמאי בקריירה של 35 שנה של דחיפת המעטפה במגוון ז'אנרים. הניצחון האחרון שלו היה איש הרכבת (2003), שחגג את הידידות המוזרה בין שודד בנקים גחמני לבין מורה לשירה הרפתקאות, שבסופו של דבר מחליפים תפקידים וסגנונות חיים כדי לעקוב אחר חיי החלומות שלהם. זרים אינטימיים חוקרים את אותה דרך של פריקה נפשית ומקצועית, אך הפעם בין גבר לאישה. פבריס לוצ'יני מגלם את ויליאם פבר, רואה חשבון דיכוי קל עם חיים שקטים ומסודרים; סנדרין בונייר מגלמת את אנה, אישה בעייתית המבקשת עזרה פסיכיאטרית לנישואין שמתרחשים על הסלעים.
כפי שמתברר, אנה לא מבינה כמה כיוונים שקיבלה ופותחת את הדלת למשרדו של ויליאם, וחושבת שזה משרדו של הפסיכיאטר שלה, ד'ר מונייה (מישל דוכוסוי). לפני שוויליאם יכול לתקן את הטעות שלה, אנה שופכת את כל הסודות האינטימיים ביותר שלה. ויליאם כל כך מוקסם מגילוייה שהוא מחליט להמשיך את תפקידו כאנליסט רק כדי שישמע עוד. לא שאנה הרעישה נותנת לוויליאם המטומטם כל זמן להסביר את טעותה: בחיפזון של סודיות, היא מגלה שהיא נשואה כבר ארבע שנים לבעל פיטור שנשאר בבית בזמן שאנה תומכת בשניהם בעבודה במטען יוקרתי. בוטיק. היא לא קיימה יחסי מין עם בעלה כבר חצי שנה וחוששת שהיא משתגעת. אבל אנה כל כך מרוממת מהשיא שהיא קיבלה מהעברת הכל שהיא קובעת תאריך באימפולסיביות לפגישה שנייה עם ויליאם, ועוזבת בלי לתת לו את שמה המלא ולא את מספר הטלפון שלה.
כמובן, אפשר לסלוח לאנה על כך שהיא טעתה את הספה במשרדו של ויליאם (המשמש אותה לתנומות אחר הצהריים) כאותה רהיט מובהק ביותר של רהיט אנליסט. עם זאת היא מגלה עד מהרה את טעותה כשהיא מתקשרת לד'ר מונייה האמיתי, שהבין את ההונאה של ויליאם. אולם שום דבר לא משתנה במערכת היחסים של אנה עם ויליאם: היא נהנית מהאינטנסיביות בה הוא מאזין לסודותיה הפנימיים ביותר, אף על פי שהיא כועסת תחילה על בגידתו הפסיבית. ויליאם מצדו מתחיל להתייעץ עם ד'ר מונייה על התאהבותו שלו באנה ותפקידו המוזר כאיש סודו. הריקושט המשולש הזה של תובנות יוצאות דופן אופייני למרקם התרבותי של דמיונו של מר לקונטה. אף אחת מהדמויות הראשיות לא מגיבה בצורה גרועה למפתיע העצום של המצב.
מכאן, שגם כאשר ויליאם מתחיל לפקפק באמיתות טענותיה של אנה, וגם כאשר גרושתו לשעבר הקנאית מזהירה אותו עליה, הוא מתמיד באובססיביות שלו לאנה ובמה שהיא באה לייצג בחייו. והוא זוכה לאישור אמיתותה של אנה כאשר בעלה צץ במשרדו של ויליאם בבקשה מוזרה - ויליאם יתעלס עם אנה בביתם, שם יכול הבעל לצפות. בסופו של דבר זה מוביל לכך שוויליאם ואנה מחליטים בנפרד לשנות את שגרת חייהם - מה שלאחר עקיפות רבות מוביל אותם להתמזג שוב באופן מקורי מאוד.
המפתח התימטי לסרט מוטבע בהתייחסות לספר שמלווה ויליאם לאנה מהספרייה שלו, ספר שהיא מוצאת ספרותית מדי לטעמה. וויליאם תיאר זאת בערמומיות כסיפור קודר של אנשים אנגלים אומללים. הספר הוא הנובלה המפוארת של הנרי ג'יימס, החיה בג'ונגל, שמקרינה את התובנה הג'יימיאית יוצאת הדופן לחיים שלא חיו עם כמה מהפרוזה העשירה ביותר בשפה האנגלית.
ג'ון מרצ'ר של ג'יימס מוצא את עצמו באותה עמדה בתחילת הסיפור כמו ויליאם פבר של מר לקונטה בתחילת זרים אינטימיים. אך בעוד ויליאם מקבל את האתגר המרומז של אנה לעקור את חייו העומדים ולממש את משאלת ליבו, מרצ'ר נסוג מאתגר דומה אותו מייצגת מיי ברטרם עד שיהיה מאוחר מדי. כשמארצ'ר עומד על קברה של מיי, כותב ג'יימס: הוא ראה את הג'ונגל של חייו וראה את החיה האורבת; ואז, בזמן שהוא הסתכל, תפס את זה, כמו סערת אוויר, קם, עצום ונורא, לקפיצת הדרך שהייתה ליישב אותו. עיניו התקדרו - זה היה קרוב; ובאופן אינסטינקטיבי מסתובב, בהזייתו, כדי להימנע מכך, הוא הפיל את עצמו, כלפי מטה, על הקבר.
מר לוצ'יני וגב 'ביי מובילים את ויליאם ואנה בצורה מבריקה למצב חיובי הרבה יותר מאשר החיים שחזה ג'יימס עבור מרצ'ר ומאי. תוך כדי כך מר לקונטה השיג לא פחות ממפעל קסם קולנועי.
רכבת האהבה
הרכבת של ג'ו יו של סאן ג'ואו, מתסריט של מר סאן, ביי קון וג'אנג מיי, מחזירה את גונג לי הבלתי-אפשרי, המוזה והמאהבת המפוארת של גדול הסרטים הגדולים בסין, ג'אנג יימו, וכוכב של קלאסיקות כמו ג'ו דו (1990). ), הרם את הפנס האדום (1991), סיפורו של צ'יו ג'ו (1992) ושלישיית שנחאי (1995). גב 'גונג מילאה את אותה תפקיד עבור הקהל המערבי בגילוי הקולנוע הסיני כמו שמאצ'יקו קיו וקינויו טנאקה עשו בהתעוררותם לקולנוע היפני באמצעות עבודותיהם של קנג'י מיזוגוצ'י ואקירה קורוסאווה.
לרוע המזל, מאז שגב 'גונג נפרדה ממר ג'אנג, אובדן היצירה הורגש משני הצדדים. הרכבת של ג'ו יו של מר סון היא דוגמא לכך: הליריקה הבלתי פוסקת, דמוית החלום שלה, מתערערת על ידי נרטיב לא מהותי להפליא על צייר צעיר, ג'ו יו (גב 'גונג), שעובד במפעל לקרמיקה בסמסונג, תעשייה תעשייתית. עיר בצפון מערב סין. פעמיים בשבוע היא עוברת נסיעה ארוכה ברכבת לכפר הכפרי צ'ונגיאנג במטרה לראות ולשכב עם המאהב שלה, צ'ן צ'ינג (טוני לונג קא פאי), משורר ביישן ומתבודד שחי בספרייה מאובקת, שם הוא כותב פסוקים שחוגגים את אהבתו לז'ואו יו.
זו חידת קריירה סקרנית למדי: המשורר יכול לפרסם את שיריו בעיתונים, אך הוא לא מוצא שום מוציא לאור, שאינו משלם עיתונות יהירות, כדי להכניסם לספר. מעניין אם למשוררים רציניים באמריקה זה קל יותר?
לז'ואו יו יש מחזר מעשי יותר בז'אנג קוויאנג (הונגלי סאן), וטרינר שראה אותה ברכבת ולא יכול להתגבר עליה, לא משנה כמה פעמים היא דוחה אותו. שני הגברים לא ממש מתחרים על אהבתה של הילדה; היריבות היא למעשה בג'ואו יו עצמה - בין מוחה לבה, בין מציאות לאשליה, בין להיות ער או אבוד בחלומותיו.
אני לא יכול להתווכח עם מבקרים שמצאו את הסרט יומרני ומנופח, אבל איכשהו נהניתי ממנו בזכות התעללותו של הנקבה בדרכה האינסופית לשכחה בסופו של דבר. כשחושבים על זה, הדגש הזה על הרצוי של הנקבה הוא מה שאהבתי גם במריה מלאת חסד וזרים אינטימיים. אני מניח שזה נושא שאני מתעניין באופן טבעי.
הערות סרטים
פורום הקולנוע מציג הדפס חדש ויפה של לה דולצ'ה ויטה (1960) של פדריקו פליני, הסרט שהזהיר אותנו לראשונה לעריצותו המזיקת של הפפראצי. אם מעולם לא ראית את זה, אל תחמיץ את זה - ואם ראית את זה, ראה את זה שוב.
